היערכות למלחמה:בשלהי שנת 1947 החלו הישובים היהודים בנגב להיערך לאפשרות של פלישת הצבא המצרי לאחר הפינוי הבריטי. הגדוד השמיני של הפלמ"ח נשלח לעזרת הישובים בנגב.
עם פרוץ מלחמת העצמאות, לאחר החלטת החלוקה באו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, הפכו חלק מערביי העזאזמה עוינים ליהודים, בהשפעת גורמים לאומנים מעזה ומחברון. גם מחנויות החברונים בביר עסלוג' נשמעו מילים אחרות. השיח' חאג' סעיד – שעד אז מכר חלק מאדמותיו ליהודים, ואף קיבל ממצפה רביבים כ"דמי חסות" משכורת חודשית קבועה של עשר לירות מנדטוריות וגילה ידידות למתיישבי מצפה רביבים – הוביל עתה באזור את ההתנגדות להתיישבות היהודית. שייח' סעיד ברח מהארץ במהלך המלחמה, ושיבתו לארץ נאסרה ע"י מדינת ישראל.
ב-16.12.1947 הותקף רכב שנסע מחלוצה (מקומו הראשון של קיבוץ משאבי שדה) ליד הכפר הבדווי חלסה (חלוצה). אחד הנוסעים, אהרון שטולץ, נהרג במקום, מא"ז (מפקד אזור) מצפה רביבים, יוסף הפנר ("קובה"), נפצע קשה, וכן נפצעו מספר לוחמים נוספים. כאשר הגיעו למצפה רביבים, התברר שיש לפנות את הפצוע באמבולנס למצפה בית אשל, מדרום לבאר-שבע, שהיה המקום הקרוב ביותר עם רופא יהודי. רכב ובו 6 חברי מצפה רביבים, ובכללם ה"מוכתר" אריה יחיאלי, נסע למחנה הבריטי בביר עסלוג' לבקש אמבולנס לפינוי הפצוע, והבריטים סירבו.
בינתיים התארגנו ערביי העזאזמה שבכפר, וכאשר החל הרכב לחזור למצפה רביבים – פתחו עליו באש, והרגו את אריה יחיאלי, אורי ויינהובר וראובן וולטרה. הצליחו לברוח שלמה לינדנר ("בולבול"), יואל דה-מלאך וחנן לנדנבאום. בסופו של יום הגיעו 2 מכוניות משטרה בריטיות מבאר שבע, והעבירו את הפצועים לבית חולים "ביילינסון". בדרך נפטר אורי ויינהובר מפצעיו.
לאחר תקרית חמורה הזו עזבו הערבים את חלסה (חלוצה), מפחד מפעולות נקם של היהודים.
תפיסת ביר עסלוג' בידי המצרים: במאי 1948 פלש הצבא המצרי הסדיר לנגב. קודם לכן נכנסו כוחות בלתי סדירים של "האחים המוסלמים" למשטרת ביר עסלוג' הנטושה. הכוחות הסדירים של המצרים נכנסו לביר עסלוג' ב- 24.5.1948.
משטרת ביר עסלוג' ישבה על ציר הפלישה המצרי המזרחי, הכביש שהוליך מסיני לעוג'ה אל-חפיר (ניצנה) – ביר עסלוג' – באר שבע – חברון וירושלים. ביר עסלוג' – הכפר הבדווי והמחנה הצבאי – הפכו למחנה מעבר לכוחות מצריים ולשיירות אספקה שנעו מסיני. על פי מידע מודיעיני שהגיע לפלמ"ח, נשמר המחנה על ידי מחלקה מצרית וכמה עשרות בדווים בהנהגתו של חאג' סעיד, ששכנו במבנה המשטרה וסביב ביתו של השייח'. המבנים מוקשו במוקשים חשמליים.
עם הפלישה המצרית נותק הנגב, ואספקה ופינוי פצועים התאפשרו רק בעזרת מטוסי הדקוטה וה"פרימוסים" של טייסת הנגב. קיבוץ רביבים נותק מהקשר שלו עם בית אשל מצפון ועם צאלים ממערב, ובמידת מה גם עם חלוצה (משאבי שדה), בגלל התקפות ערביי הכפר חלסה (הדרך העתיקה ביר עסלוג' – חלסה עברה בתוך הכפר חלסה, מדרום לבאר המרכזית. בדרך זו נסעו גם לקיבוץ היהודי חלוצה [משאבי שדה].
כיבוש ביר עסלוג' בידי הפלמ"ח:לקראת ההפוגה הראשונה הוחלט במטה הפלמ"ח לכבוש את ביר עסלוג'. ההתקפה בוצעה ב-11.6.1948 לפנות בוקר, בידי הגדוד השמיני של הפלמ"ח, חברי הקיבוצים רביבים וחלוצה (משאבי שדה), ומחלקת ג'יפים מיחידת הפשיטה בגדוד התשיעי של הפלמ"ח. מפקד הפעולה היה חיים בר-לב ("כידוני") וסגנו היה נמרוד לויטה.
בכיבוש הכפר נהרגו ארבע לוחמים. בעקבות מידע מודיעיני שבניין המשטרה של ביר עסלוג' ממולכד, התבססו לוחמי הפלמ"ח מחוץ לבנין המשטרה. שני שבויים מצרים סיפרו ללוחמים שבבניין מצוי נשק רב. שני חבלנים של הפלמ"ח –אברהם סקורניק מ"ההכשרה הטורקית" בגבולות ויוסף (ספי) לפקה מהכשרת רביבים – נכנסו לתוך בניין המשטרה, ואיתם חמק פנימה גם יוסף רוזנצווייג. הלוחמים האחרים נצמדו אל גדר האבן של בניין המשטרה. הערבים הפעילו מוקש חשמלי מביתו של חאג' סעיד או מהמסגד (כמאתיים מטר מבניין המשטרה). הבניין קרס וכן קרסה גדר האבן, ומהפיצוץ נהרגו במקום אחד עשר לוחמי פלמ"ח נוספים.
בספר הפלמ"ח כתב מתי מגד מפי אחד הלוחמים: "וכאן מזהיר נ' (נמרוד לויטה) ואומר אל תכנסו לבית המשטרה. ואומר: מוקשים בו. הוי אילו שמעו לאזהרתו של ח' (חיים בר-לב) שחזר ושנה ושילש. …אין הם נדברים ביניהם, אין מפירים פקודה בצוותא. אחד-אחד הם מתגנבים לתוך הבניין. …נ' מתכוון לערוך בו במקום את מפקד הנעדרים והשלל. הוא מתקרב לבית המשטרה. היכן כל האנשים? מהרהר נ' בדאגה, לא ארכה דאגתו. עוד לא עשה שני צעדים – ורעם אימים מכהו רגע ב תדהמה. מוקש…." {15}.
יאיר ינוב, אז חבר קיבוץ רביבים ואחד הלוחמים בקרב, זכר מעט אחרת, וכך כתב בעלון רביבים ב-1953, במלאת 5 שנים לכיבוש ביר עסלוג': "…יצאנו, ששה חברי רביבים, על נשקינו, במשוריין לכיוון חלוצה, על מנת להצטרף לכוח הנערך. …הוזהרנו על מוקשים בבית המשטרה וניתנה הוראה לא להיכנס לבית. …התקרבנו לכיוון הבתים ממזרח, מרחק הגון מבלי שהרגישו בנו. השמים במזרח החלו להאדים ואנו פתחנו בהסתערות. ברגעים מספר נכבשו בנין המשטרה והחצר, וחוסלה ההתנגדות שבבנין 'חאן הגמלים' מעבר לכביש ומסביבו. לפי פקודה נכנסנו כולנו לחצר המשטרה ונערכנו לאורך הגדר הדרומית בכיוון לבתי הקאמפ. החילונו ביריות חיפוי על הבתים ובאותו זמן התקדמה חוליה מתוכנו לעבר חלונות הבתים על מנת לשלשל לתוכם רימונים. שני חבלנים, יוסף לפקה ואברהם סקורניק נכנסו לפי הוראה לבנין המשטרה על מנת לבדקו. כנראה שגם יוסף רוזנצויג נצטרף אליהם. עד לאותו רגע לא סבלנו כל אבידות, לא בהרוגים ולא בפצועים. פתאום ארעה התפוצצות אדירה. כולנו הוטלנו ארצה. הכול חשך מסביבנו. משנתבהר במקצת הוברר שבנין המשטרה פוצץ כליל. החברים לאורך הגדר, שעמדו מול קיר הבניין נהרגו כולם במפולת הקיר. כן נהרגו ונפצעו אחדים על ידי האבנים שהועפו בהדף. שלושת החברים שבתוך הבניין נהרגו אף הם. למעלה ממחצית אנשי המחלקה נפגעו" {17}.
בפעולה כולה נהרגו ששה עשר לוחמים – אחד בכיבוש בכפר, שלושה בג'יפ בחסימה, ואחד עשר בפיצוץ המשטרה. בין ההרוגים היו שלושה מחברי רביבים ושניים מחברי חלוצה. בפעולה נהרגו עשרים וחמישה ערבים, וארבעה עשר נלקחו בשבי, כולל קצין מצרי. נתפס שלל רב, ברובו משיירה מצרית שנכנסה למקום בעיצומם של ההכנות לקרב.
אנדרטת ביר עסלוג': על חורבות בניין המשטרה הוקם, בתום מלחמת העצמאות (בנ"צ 177099/547257), גלעד לשלושים וארבעה לוחמי הגדוד השמיני של חטיבת הנגב פלמ"ח וחברי הקיבוצים רביבים ומשאבי שדה שנפלו בקרבות באזור. הגלעד נבנה מאבני בניין משטרת ביר עסלוג' ההרוסה, שחלקן נותרו ספוגות בדם הלוחמים. הגלעד נחנך ב-1.6.1949, במלאת שנה לנפילת הלוחמים שנפלו בכיבוש המקום. יזמו את הקמתו ובנו אותו אריה לפקה – אביו של יוסף לפקה שנהרג בפיצוץ במבנה המשטרה – וחברי קיבוץ רביבים. בגלעד שובץ לוח אבן ובו נחקקו שמות הנופלים, הכתובת:
"חטיבת הנגב – רביבים משאבי-שדה", ודברי שירה: "מקדשי נהרה במחשך עגום, גבורתכם הצנועה האת, ללאה, (א-סגול) לכופר, לדל אין-מתום, ניחומים בה וצו בה ואות" {31}.
אבני הקירטון בגלעד התפוררו בחלוף השנים, ובשנת 1966 הוקמה אנדרטה חדשה וגבוהה. גם בה הוצב לוח שיש, ונחרטו בו סמל הפלמ"ח ושמות שלושים וארבעה הנופלים. האנדרטה החדשה נחנכה בכנס של יוצאי הגדוד השמיני של הפלמ"ח שנערך במקום, ביום ה' באלול תשל"א, 26.8.1971. ליד האנדרטה החדשה הוצב שלט המתאר את הקרבות שנערכו במקום ובסביבתו. לקראת הכנס נערכו במקום עבודות עפר ופיתוח סביבתי ששינו במידה מסוימת את פני השטח שממול לאנדרטה [27].
התוצאות מכיבוש ביר עסלוג':תפיסת ביר עסלוג' ניתקה את הכוח המצרי בבאר שבע. המצרים ניצלו את ההפוגה, תפסו משלטים בסביבה, ובחסותם סללו "דרך בורמה" מצרית שעקפה את ביר עסלוג' ממזרח ומדרום. הדרך נסללה מאבנים ("סולינג"), ונמתחה מתחנת הרכבת הטורקית ועד אזור צומת טללים (את שרידי הדרך ניתן לראות עד היום, מדרום-מזרח לגשר שמעל נחל רביבים בכביש 40 מצומת משאבים לצומת טללים, ושלט של המועצה לשימור אתרים מציין את התוואי).
בעת ביקור ב"אתר משאבים", אתר ארכיאולוגי גדול מתקופת הברונזה התיכונה (בנ"צ 1797/5431), סיפר עיידה שליבי, איש העזאזמה, שאבנים מאתר זה הובלו על גבי גמלים לסלילת אותה "דרך בורמה".
המשלט הגדול: המשלט הגדול הוקם על גבעה מדרום-מערב לכפר ביר עסלוג', השולטת על הכביש ועל הכפר (בנ"צ 176679/546278). עם סיום כיבוש ביר עסלוג' התעוררה בעיה בהחזקת המקום. הכפר ישב בעמק שסביבו גבעות שולטות. הפלמ"ח עזב את הכפר, וגויסה מחלקה מקובצת של 45 לוחמים מחברי רביבים, חלוצה (משאבי שדה) ואנשי גח"ל (גיוס חוץ לארץ), שהתבצרה על הגבעה מדרום-מערב לכפר. המשלט הוקף בגדרות תיל והשטחים סביבו מוקשו.
תשתית הסלע הקירטוני הקשתה מאד על חפירת העמדות, וההתבצרות התארכה מאד. מפקד הגזרה הצפונית של המשלט, חיים בן-טל איש משאבי שדה, סיפר שאפילו לאחר חודשים של חפירה וחציבה, לא היו עמדות או תעלות קשר שאפשר היה לעמוד בהן בלי להיחשף לאש האויב. במקום נראים עדיין כיום חלק מהעמדות, ובהם שרידי עמודי עץ ופחי הדיפון, וקטעי גדר התיל. המשלט בנוי על שתי גבעות מוארכות, ובאוכף שביניהן נראים שרידי שני מבנים עתיקים, עם חרסים רומים-ביזנטיים וחוליית עמוד עגולה.
זרובבל גלעד, ממפקדי הפלמ"ח, כתב: "הגענו גם למשלט בביר עסלוג', 200 מטר מעמדות האויב, ללא עורף. בשעת צרה אין כל אפשרות של הגשת עזרה. בטרם שעלינו לעמדות הזהיר אותנו מפקד המקום: יש להתייחס אליהם בעדינות. האנשים יושבים כאן 4 חודשים ללא החלפה. המשלט – 2 גבעות עלובות, מוקפות בחצי גורן עגולה, כעין אמפיתיאטרון להבדיל, בעמדות מצריות לוטשות עיניים. …האנשים רובם מאנשי גח"ל שהגיעו לפני חודשים ארצה ומאז יושבים במשלט ביר עסלוג'. זו כל ארץ ישראל שלהם" {15}.
המשלט הקטן: משלט זה, ממערב למשלט הגדול (בנ"צ 1253/0476), נתפס כדי לקשר בין רביבים לבין המשלט הגדול, ולעמוד מול מספר גדודים של צבא מצרים שתפסו את הרכס שמצפון לביר עסלוג' ולכביש לרביבים. גם המשלט הקטן ישב על גבעת קירטון, וגם בו הייתה ההתחפרות קשה.
בתחתית הגבעה התגלתה מחפורת עתיקה (ממגורה ביזנטית?), בשטח של 5X7 מטר, בעלת עמוד תמך חצוב, פתח ברוחב 2 מטר ומסדרון חפור באורך כ-20 מטר. המחפורת שימשה ללוחמים כמקלט בעת הפגזות המצרים. בסקר שדה נמצאו לפני פתח המערה סימני תשתית מהאוהלים שהיו במקום, כירת בישול מוקפת באבנים במרובע מדויק, חלקי אוהלים, קסת דיו, ונפל רימון יד במזבלת המשלט.
לוחמי הפלמ"ח חקקו בעת שהייתם במחפורת שמות רבים, סמל צה"ל וסמל המגל והפטיש הקומוניסטי.
השמות הקריאים יותר נאספו בעת עריכת סקר נוף באזור, בסוף שנות השמונים. עם התיישבות הבדווים באזור נמחקו במחפורת השמות והסמלים ביד זדונית, והובערה אש במחפורת למחיקת כל זכר מהעבר.
כיום המחפורת הולכת ונסתמת בחולות נודדים [29]. חלק מהשמות שנחקקו על קירות הממגורה והעמוד התומך כבר אינם ניתנים לזיהוי, או ניתנים רק לזיהוי חלקי. השמות שלהלן נאספו בשנות ה-80 של המאה הקודמת:
ניקלסברג ראול; …רה גידל יפתח 4.11.48 מחלקה ממונעת; אדם ישי 2.11.48 יהודה ס (באותה מסגרת); לינר (או ליגר); מרדכי ברינברג (או גרינברג) יפתח… מחלקה…; ברשו (או כרשו); שמוליק מ. ה.ר. דוד; שאליק (או שאוליק); יהודה ארז 11 (?) .48; א. נגב (זהו אחד שהיו מוכרים – אברהם נגב, ממייסדי רביבים, לימים פרופסור לארכיאולוגיה שהתמחה בחקר הנבאטים – א"ל); בנימין ר קר חיים; שוקה; יצחק מסלם; מקס אבי; מרדכי הש; יצחק בארץ; נסים משיח; אבראם אזו.
מתחת לסמלים החקוקים נראו שני שמות נוספים: מתתיהו בנימין הרשן, ועזרא מ. 11.8.48. {20}.
הארכיאולוג והעיתונאי צבי אילן ז"ל עסק בתיעוד ובצילום המשלט ושמות האנשים שבמחפורת, במגמה לפרסם את השמות ולקבל תגובות מאנשים שיזהו חלק מהשמות, אך המשימה לא הושלמה.
בשנת 1993 נוקתה המחפורת מהחולות בידי ילדי בית הספר האזורי משאבים.
קרבות עשרת הימים
לקראת סוף קרבות "עשרת הימים" וכניסת ההפוגה השנייה לתוקף, ניסו המצרים לכבוש את משלטי ביר עסלוג', ב-19.7.1948. הם תקפו את "המשלט הגדול", את "המשלט הקטן" ואת קיבוץ רביבים הסמוך בכוחות חיל רגלים, טנקים ומטוסים, אך נהדפו באבידות כבדות. טנקים מצריים נעו לעבר רביבים במטרה למנוע עזרה למשלטים. בצהריים הגיעו 12 משוריינים מצריים מדרום לביר עסלוג', על הכביש העוקף, ונעו לאורך סוללת הרכבת הטורקית. הם נכנסו לשדה מוקשים, חלקם נפגעו אך וחולצו. על הדיונה התקדם כוח רגלים בן כ-500 חיילים אל המשלט הגדול, אך נסוג לאחר שנפתחה עליו אש.
למחרת ניסו המצרים להעביר שיירה ב"דרך בורמה" תוך כדי הפגזת המשלט הגדול. לאחר שמכונית אחת נפגעה, השיירה נסוגה. המצרים תפסו את הרכס שמצפון לביר עסלוג', וגבעות ממזרח לרביבים. כך שלטו על הכביש לניצנה, על הכניסה לרביבים ועל המשלט הקטן {15}.
מיומן המלחמה של יהודה דרור ("צ'ובה") ז"ל, חבר רביבים ששימש מפקד האזור, היומןשמור בארכיון רביבים. להלן קטע ממנו, על הקרבות במשלטים:
25.07.48: בית החאג' הופצץ הלילה על ידי כיתת חבלנים. הכוחות המצריים שהשתלטו על הגבעות שמצפון לעסלוג' דופקים על כל מכונית הנעה למשלטים.
29.07.48: הלילה הוצתו החנויות והתחנה בכפר ביר עסלוג'. מכונית החבלנים נפגעה בדרכה חזרה. שני לוחמים נפצעו.
(ללא תאריך – א"ל): מרחיבים את האחזקה במשלט הגדול. מפקדי 'המשלט הגדול' היו לרוב אנשינו, עמיצור או (שם לא ברור – א"ל). מפקדי משלטים נוספים: גנדי מחלוצה, מלאכי ריאטי מרביבים".
ביר עסלוג' במבצע חורב:אזור ביר עסלוג' נכבש סופית בידי הפלמ"ח ב-27.12.1948, בידי חטיבת הנגב, במסגרת "מבצע חורב" (כשם אחד משמותיו של מדבר סיני). המבצע נקרא גם "מבצע ע'", בשל הישובים ששמותיהם מתחילים באות ע' – עזה, אבו עגילה, ביר עסלוג' ועוג'ה אל חפיר. המבצע נערך מ-22.12.1948 עד 7.1.1949. במבצע נתפסו או התפנו כל המוצבים המצריים שבין באר שבע לעוג'ה אל חפיר (ניצנה), ונכבשו מחדש ביר עסלוג', ומוצבי התמילה שמדרום לרביבים. רביבים וחלוצה (משאבי שדה) שוחררו מהמצור הארוך שבו היו נתונות.
בכך תמו קרבות מלחמת העצמאות באזור ביר עסלוג'.
ביר עסלוג' 
מחפש את ניקלסברג ראובן היה קשר בפל"מח