התקופה התורכית והמנדטורית

ביר עסלוג' בניצחון הבריטי במלחמת העולם הראשונה

הצבא הבריטי בא ממצרים, ולכן נקרא "חיל המשלוח המצרי". הוא התקדם בסיני בציר החוף, תוך סלילת מסילת ברזל והנחת קו מים מתוקים מהנילוס. בתחילת שנת 1917 התקרבו הכוחות הבריטים לעזה.

הטורקים חדלו להשתמש בקטע קו הרכבת מעוג'ה אל חפיר (ניצנה) לביריין (עזוז-בארותיים), והחלו בפירוקו לשם הנחת הקו מטינה (ליד קיבוץ כפר מנחם של היום) לעזה, להקלת שינוע ציוד לחזית. בחודש מארס 1917 פינה הגנרל הגרמני קרס פון-קרסנשטיין את קו ההגנה של ואדי שלאלה (נחל הבשור), ונסוג לקו ההגנה עזה – באר-שבע. גם הכוחות בעוג'ה אל חפיר (ניצנה) פונו. המסילה הטורקית מדרום לבאר-שבע נותרה כמעט ללא שימוש, ונסעו בה מידי פעם רק רכבות לביר עסלוג'.

הבריטים רצו למנוע מהטורקים את השימוש בפסים ובאדנים של מסילת הרכבת. בנוסף לכך, הבריטים החלו לקבל ידיעות מודיעין על תגבור החזית הטורקית בארץ ישראל כולה, וחזרת כוחות טורקיים לעוג'ה אל חפיר (ניצנה) ולקסיימה, כדי לאיים על קווי התחבורה הארוכים של הבריטים. מסילת הברזל הייתה האפשרות הטובה ביותר לטורקים לתגבר את כוחותיהם. בשל שתי סיבות אלה, יזמו הבריטים פעולות חבלה במסילה.

הכנות לפיצוץ הגשר                                                                                               מתוך  אתר זיכרון אוסטרלי
הכנות לפיצוץ הגשר מתוך אתר זיכרון אוסטרלי

ב-14.5.1917 פורסמה פקודת מבצע בריטית לחבלה במסילת הברזל, בקטע שבין גשר עסלוג' לעוג'ה אל חפיר (ניצנה). התכנון היה לפשוט על המסילה משני עברי הקטע בן ארבעים הקילומטר, ולהשמיד קטעי מסילה גדולים. הכוח הבריטי היה אמור גם להשמיד מאגרי תבואות וחיטה באזור. למשימות החבלה והאבטחה הוקצה כוח גדול, שכלל את רוב הכוח הנייד של חייל המשלוח הבריטי: שתי דיביזיות רכובות וחטיבת גמלים.

מתוך אתר זיכרון אוסטרלי
מתוך אתר זיכרון אוסטרלי

בליל 22-23.5.1917 נעו במקביל שני כוחות פשיטה רכובים לחבל במסילה. הכוח שנע לעבר ביר עסלוג' כלל חטיבת פרשים מדיוויזיית אנז"ק, שלוותה בשני גדודי ההנדסה. הכוח נע בלילה בתנועה רצופה של ארבעים וחמישה קילומטר, מאזור תל פרעה (שרוחן) דרך עסאני (באר אסנת) וחלסה (חלוצה), עד לביר עסלוג'. בחלסה הוקף הכפר כדי למנוע מהתושבים לדווח לטורקים על הפעולה.

בחלסה (חלוצה) התפצל הכוח לשניים: חלק נע לעבר ביר עסלוג', וכוח שני נע לעבר ת'מילת ראשד (תחנת שבטה). על הכוח הצפוני הוטלה משימה לחבל במסילה בקטע בן שמונה עשר קילומטר בין ביר עסלוג' לתחנת ת'מילת ראשד, (שדה פקועה) בנ"צ 167732/538890. מהעבר השני יצאה חטיבת הגמלים מרפיח בתנועה לילית רצופה לאורך קו הגבול הטורקי-מצרי לעבר עוג'ה אל חפיר. עליהם היה לחבל בקטע בן עשרה קילומטר של המסילה, במעבירי מים ובגשרים. שאר הכוח של אנז"ק שימש לאבטחת כוח המשימה כולו.

המשימה תוכננה להימשך שש שעות בלבד, כדי להחזיר את הכוחות במהירות לקווים הבריטיים. שני הכוחות הגיעו ליעדים מאוחר מהמתוכנן, עקב התנועה הקשה בשטח וטעויות של מורי הדרך.

בפעולה נאספו גם נתונים על בארות המים בחלסה (חלוצה) ובביר עסלוג'. בחלסה (חלוצה) ידעו הבריטים רק על באר אחת, ובפעולה גילו שלוש בארות. בביר עסלוג' מצאו הבריטים שלוש בארות, אחת מהן פגועה, ושלושתן היו זקוקות לניקוי. בתחנת ת'מילת ראשד (אזור שבטה) נמצאה באר אחת, בעלת נביעה מוגבלת {32}.

בין תשעת הגשרים שחובלו היו שני הגשרים הגדולים: גשר וואדי עסלוג' (נחל רביבים) בן שמונה עשרה הקשתות, והגשר על וואדי אביאד (נחל לבן), בן שתיים עשרה הקשתות (ששלוש מהן שרדו עד לימים אלה).

קרב עזה השלישי

שני קרבות קשים של הבריטים נגד הטורקים בעזה נכשלו. מפקד הכוח הבריטי הוחלף, ובפיקודו של הגנרל אלנבי אומצה התכנית של כיבוש באר שבע תחילה, תכנית שחייבה העברת כוחות גדולים בחשאי ממקומם מול עזה, להקפת באר שבע מדרום וממזרח לה.

הכוחות הבריטים נעו מזרחה בשלושה לילות. היחידות היו זקוקות למים רבים, לסוסים ולחיילים, והשתמשו בכל הבארות שהיו באזור: ביר א-סנע (באר אסנת, במפגש נחל הבשור עם נחל באר שבע), ביר מועליקה (באר אוהד), ביר אבו ע'ליון (באר ימואל, בנחל הבשור), בארות חלסה (חלוצה), ובארות ביר עסלוג'. הבארות נוקו וטופלו, להקלת שאיבת המים. (עמוד 98) {12}.

הדיביזיה הרכובה אנז"ק התכנסה בביר עסלוג', והדיביזיה הרכובה האוסטרלית התכנסה סביב בארות חלסה (חלוצה).

פילד-מרשל א"פ וויול, מצבאו של הגנרל אלנבי בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, כתב בספרו "מסעי המלחמה בארץ ישראל": "מהנדסי הקורפוס – באבטחת בריגדה משל האנזקים – עוסקים בפתיחת בארות שנסתמו כלשהו בשני המקומות הללו (חלסה-חלוצה וביר עסלוג' – א"ל) אשר מתחתם טמונות ערים עתיקות"{12}.

בליל 30-31 לאוקטובר 1917, ליל ירח מלא, יצא הכוח למסע רגלי מפרך בן כחמישים קילומטר, לעבר יעדיו במזרח באר שבע. לאחר התגברות על ההתנגדות הטורקית החזקה בתל באר שבע ובתל סקאטי (תל שוקת), שעטו הפרשים אל העיר באר שבע ובארות המים שלה. בסיום יום הקרב ב-31.10.1917 הובקעה החזית במזרח העיר, על ידי פרשי האנז"ק. {12} – וויול, א"פ, 1979, עמ' 97-98

תשעים שנה אחרי שהבריטים כבשו את באר שבע, בסוף אוקטובר 2007, נערך שיחזור של התקפת הפרשים על באר שבע, ביוזמה משותפת של "העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל" ועמותת פרשים אוסטרלים המשמרים את מורשת פרשי האנז"ק. הפרשים האוסטרליים, חלקם נכדים של לוחמי האנז"ק מ-1917, רכבו שוב מביר עסלוג' ועד לבאר שבע.

פארק גולדה   שחזור המסע לכיבוש באר שבע                                                                  צילום אמנון (בוצי) ליבנה
פארק גולדה שחזור המסע לכיבוש באר שבע צילום אמנון (בוצי) ליבנה

ביר עסלוג' בתקופת המנדט הבריטי

הממשל הצבאי הבריטי: הבריטים כבשו את ארץ ישראל ב-1917, ושלטו כאן בתוקף המנדט שקיבלו מחבר הלאומים עד 1948. הבריטים הקימו בארץ ישראל שלטון צבאי בשם "הנהלת השטח שנכבש מהאויב" (OCCUPUED ENEMY TERRITORY ADMINISTRATION – O.E.T.A.). הממשל הצבאי חילק את הארץ למחוזות משנה, ומושלי המחוזות הבריטים גייסו שוטרים מקומיים לשמור על הביטחון והסדר במחוזות.

בתקופה העות'מאנית נדדו במרחבי הנגב הבדווים, לא נבנתה מערכת מנהלתית לטיפול בתושבים, שייח'ים ושליטים מקומיים פעלו ללא הפרעה, ופעולות שוד היו נפוצות ביותר. הבריטים התאמצו להשליט חוק וסדר ראשוניים במידבר של ארץ ישראל. הם גייסו את חיל הגמלים המצרי, שפעל במדבריות מצרים וסודן. מפקדו, הגנרל הבריטי פ"ג פיק "פאשה"(F.G. Peake) , היה בעל ניסיון עשיר בפיקוד על חיל הגמלים, ושלט היטב בערבית ובאורחות החיים של הבדווים. פיק יצר כוח שיטור שנע במרחבי הענק שבין מפרץ עקבה, ים המלח, וחאן יונס.

חיל הגמלים המצרי הוחזר למצרים בתחילת שנת 1920, אך דפוסי פעילותו היוו את מודל הפעלת המשטרה הבריטית בנגב עד תום המנדט ב-1948.

בקיץ 1919 התמנה קולונל בראמלי (Bramley)למפקד המשטרה הארץ-ישראלית. בראמלי החליט להקים בנגב משטרה רכובה, מבוססת על שוטרים מגויסים מקומיים. כל שוטר מגויס הגיע עם גמלו או סוסו. האימונים להקמת הכוח, שמנה עשרים וחמישה רוכבים, התקיימו בבאר שבע. כמפקד הכוח מונה חסן פאיז אל-אידריסי, לשעבר קצין תורכי.

בשנת 1921 התארגנה מחדש המשטרה הארצית, והוקמה "הז'נדרמריה הפלשתינית". משטרת הרוכבים בנגב נכללה במחוז באר-שבע של הז'נדרמריה, ומונה לה קצין בריטי – וויגן (Wigan). לכוח צורפו גם שוטרים בריטיים, וכל השוטרים לבשו מעתה מדים אחידים {18}.

משטרת ביר עסלוג'             מאוסף דב ברנע, צולם ע"י צלם וכלכל משלחת קולט, הרמן וינקלר שחפרה בשבטה, חלוצה ועוג'ה אל חפיר בשנים 1935-1938                        באדיבות ארכיון רביבים,
משטרת ביר עסלוג' מאוסף דב ברנע, צולם ע"י צלם וכלכל משלחת קולט, הרמן וינקלר שחפרה בשבטה, חלוצה ועוג'ה אל חפיר בשנים 1935-1938 באדיבות ארכיון רביבים.

משטרת ביר-עסלוג', משטרת רוכבי גמלים (הג'אנה), הייתה הראשונה מבין שלוש הנקודות המשטרתיות הבריטיות שהוקמו ברמת הנגב: ביר-עסלוג', עוג'ה אל חפיר (ניצנה), וחלסה (חלוצה). אזור ביר עסלוג', שהיה מאוכלס ברובו בבדווים משבט המסעודין ממטה העזאזמה, היה בעל חשיבות מיוחדת, מכיוון שעבר בו הנתיב הראשי מבאר-שבע וחברון לסיני, ונמצאו בו מספר בארות מים {18}.

ניסיונות התיישבות יהודית באזור ביר עסלוג': {3} בשנים 1921-1923 הוקם ארגון "באר-שבע החדשה", ארגון שהקיף כשלוש מאות משפחות יהודיות, שחיפשו מקום להתיישבות חקלאית שתתבסס על גידול תבואות, צאן ועופות. הארגון התעניין ברכישת קרקעות באזור עוג'ה אל חפיר (ניצנה). מושל באר-שבע הציע להם לרכוש קרקעות בביר עסלוג', הרחוקה רק כארבעים קילומטר מבאר שבע, לעומת עוג'ה אל חפיר הרחוקה כפליים. לאחר שלוש שנים של טיפול בנושא, התפרק הארגון.

בשנת 1924 סיירה בנגב המשלחת הראשונה של "השומר". בקבוצה השתתפו יוסף ברסלבסקי, צבי נדב, מרדכי יגאל, ומזכיר הקבוצה – יצחק בן צבי. הקבוצה סיירה גם בביר עסלוג'.

בשנת 1925 נערך סיור נוסף בסביבות ביר עסלוג', חלסה (חלוצה), רוחייבה (רחובות שבנגב), סבטה (שבטה) ועוד. בסיור זה השתתפה גם אישה: אירמה (רמה) לינדהיים, נשיאת "הדסה".

בקונגרס הציוני הי"ד בווינה, העלתה רחל ינאית את תכניות הקבוצה בפני ועדת ההתיישבות של הקונגרס. חיים וייצמן הסכים לסייע, והעמיד את ההידרולוג היהודי-אנגלי סיריל הנדריקס (שבדק קודם לכן את אפשרות ההתיישבות בעמק החולה) לרשות "ועד הנגב" (את "ועד הנגב" הקימה מניה שוחט ב-1921, עם ישראל שוחט, רחל ינאית ויצחק בן צבי, כדי לעורר את מוסדות היישוב והתנועה הציונית להכיר בחשיבות ההיאחזות בנגב). הנדריקס סייר בתל-מילח, אל-משאש (נחל סכר), חלסה (חלוצה), ביר עסלוג' ועוד. הוא בדק את טיב הקרקעות הראויות להשקאה, את טיב המים בבארות, והיכן ניתן לאגור מי גשמים. את הדו"ח הראשון שלו הגיש הנדריקס ב-29.3.1926, ובאוקטובר 1926 הגיש השלמות לדו"ח.

במאי 1927 הגיעה מאמריקה לארץ משלחת של מומחים בשאלות קרקע וחקלאות, במטרה לבדוק אפשרויות התיישבות חקלאית בארץ ישראל. "ועד הנגב" הציע להם לחקור גם את אפשרויות ההתיישבות בנגב. המשלחת סיירה בנגב במשך שלושה ימים, והגיעה עד ביר עסלוג' ורפיח. המשלחת הגיעה למסקנה שאמנם יש בנגב שטחים מתאימים לחקלאות, אך מיעוט הגשמים מונע אפשרות התיישבות שם. פעילות הקבוצה פסקה עם פרוץ המאורעות בשנת 1936.

בתחילת שנת 1943 קנתה הקרן הקיימת לישראל שטחי קרקע רבים מבעלים פרטיים שהזניחו את שטחיהם ובדווים עלו עליהם. בניגוד לחוקי "הספר הלבן" והתקנות נגד מכירת קרקע ליהודים, קנתה הקק"ל שטחים מהשייח' סלאמה אבן סעיד וחבריו, באזור ביר עסלוג'. נקנו כשלושים אלף דונם ב"קעת מקבולה", שעליהם הוקם מצפה רביבים.

בתקופת מלחמת העולם השנייה הקימו הבריטים בביר עסלוג' מחנה מעבר גדול, עבור הכוחות הבריטיים שעברו בין מצרים וסיני לבין ארץ ישראל.

מחנה ביר עסלוג' הבריטי: בסמוך למשטרת ביר עסלוג' הבריטית,  הקימו הבריטיםמחנה צבאי. המבנה המרכזי במחנה היה מבנה ה-N.A.F.I. (השק"ם הבריטי). לידו הוקם מחנה אוהלים, מזרחית לכביש המנדטורי באר-שבע – עוג'ה-אל-חפיר (ניצנה) ודרומית לבית הקברות הבדווי. מספר מבנים היו בסמוך לכביש, ממזרח לו. בלב שטח המחנה הגדול רואים עד היום שרידי מבנה, הנראה כמוסך לטיפול ברכב (ראה להלן בפרק אתרים"). בקצה המזרחי של המחנה היה מגרש כדורגל.

מיכלי הדלק של מחנה ביר עסלוג' הפכו למיכלי המים של "הנקודה החדשה" רביבים       באדיבות ארכיון קיבוץ רביבים
מיכלי הדלק של מחנה ביר עסלוג' הפכו למיכלי המים של "הנקודה החדשה" רביבים באדיבות ארכיון קיבוץ רביבים

עם בניית המחנה הצבאי הבריטי ופיתוח הבארות, שימשה הבאר המרכזית את הבדווים, להשקיית הצאן והגמלים. לנוחות הבדווים בנו הבריטים מתקן נוסף ממזרח למתקני המחנה – בריכת מים חצי-כדורית, וסביבה שקתות ומשטח בטון. הבריכה קיבלה את מימיה מהבארות הבריטיות. יש להניח שבכך רצו הבריטים למנוע את כניסת העדרים הבדווים למתחמים הצבאיים השונים. "האזור סביב הבריכה העגולה היפה השחיר במשך שעות היום מעדרי צאן וגמלים" {7 }.

בריכת השקתות                                                                                                צילום:אמנון (בוצי) ליבנה
בריכת השקתות צילום:אמנון (בוצי) ליבנה

מבנה המשטרה בסמוך למחנה הבריטי הוקם מאבני קירטון חומות – לבנות. המבנה היה בן שלושה אגפים, מקורה בגג משופע עם רעפים ומרזבים, ועם חלונות מלבניים. לדלת הכניסה היה משקוף קמרוני. בחזית המבנה ניצבה חומת אבן בגובה כמטר וחצי, ומסביבו גדר מחוטי ברזל. על גג הרעפים בלטו שתי אותיות, A ו-J, כנראה ההתחלה והסיום של השם עסלוג'.

עצי נוי, שברסלבסקי מעיד שראה בשנת  1946 {3}  אינם נראים בצילומים, וגם לא שישה עצי שיטה שעליהם סיפרו יונת ואלכסנדר סנד, ותיקי רביבים, בספרם "אדמה ללא צל". אך צמחייה רבה ניתן לראות בצילום החורבות של בניין המשטרה, לאחר שפוצצה – מאחורי חורבות המשטרה נראה "גוש" גדול של צמחייה.

חורבות משטרת עסלוג' והחורשה מאחורי המבנה     באדיבות ארכיון רביבים
חורבות משטרת עסלוג' והחורשה מאחורי המבנה באדיבות ארכיון רביבים

ששון בר צבי (מוכתר רביבים בשנים 1945-1948), כתב: "בחצר המשטרה הייתה סככה מקורה בענפים, שבה נהגו לארח אנשים. הקפה שהוגש לאורחים היה בנוסח בדווי. בתקופה זו היה מפקד הנקודה, השאויש (סמל) עיד אל-סאלם" {5}. עיד קיבל "תוספות" למשכורתו המשטרתית מקיבוץ רביבים, מידי המוכתר ששון בר-צבי (עמוד 84) {13}

ארוח במשטרת עסלוג'                                     מאוסף דוד בנבנישתי באדיבות ארכיון רביבים
ארוח במשטרת עסלוג' מאוסף דוד בנבנישתי באדיבות ארכיון רביבים

עארף אל עארף הנזכר לעיל, כתב בספרו "תולדות באר שבע ושבטיה" על ביר עסלוג' בתקופה הבריטית: "כיום אין עסלוג' אלא נקודת משטרה, ושלוש בארות לה שמימיהן מתוקים, ומהם שותים השוטרים, החיילים והבדווים החונים בקרבת עסלוג'" (עמוד 48) {26}. עארף אינו מזכיר את הכנסייה הביזאנטית שמעל שרידיה נבנה המסגד (מאד'נה).

עליית מצפה רביבים על הקרקע

ב-8.7.1943 הוקם בקרבת ביר עסלוג' מצפה רביבים, אז הישוב היהודי הדרומי ביותר בארץ ישראל. את איסורי "הספר הלבן" הבריטי על הקמת ישובים יהודים בנגב, עקפה הסוכנות היהודית בהקמת תחנות לניסיונות חקלאיים, "מצפים" (ראשון עלה מצפה גבולות, שהפך אחר כך לקיבוץ גבולות. אחריו עלה מצפה רביבים, שהפך לקיבוץ רביבים. אחרון המצפים היה מצפה בית-אשל, שלאחר מלחמת העצמאות נדד צפונה והפך למושב היוגב).

היחסים עם הבדווים היו תקינים, ושייח' חאג' סעיד אף "אימץ" את 12 המתיישבים הראשונים שעלו על הקרקע במצפה רביבים. על היחסים הטובים בין המתיישבים היהודים החדשים לבין שייח' סעיד מעיד גם סיפורו של ששון בר צבי (מוכתר רביבים בשנים 1945-1948), מאוקטובר 1945:

"הגעתי לביר עסלוג' רכוב על 'סופה' (סוסתו של ששון בר צבי – א"ל) בכוונה לקנות שם בכרג' – קומקום נחושת לבישול קפה לאורחים. בעל החנות, איוב אלח'לילי שאל אותי: ולמה לך קומקום נוסף על זה שיש לך כבר? עניתי: זה נגנב. שאלתי וחיפשתי ולא מצאתיו. קניתי קומקום, שהיתי בחנות שעה קלה, בשיחת רעים, ואחר רכבתי על הסוסה לשוב הביתה. אני טרם יצאתי מאזור ביר עסלוג', עד שבא אלי בדווי ואמר לי: יא חווג'ה, החאג' סעיד קורא לך! ברור שאין לסרב להזמנה שכזו, שבאה מפי שיך השיכים של שבטי העזזמה. ועל כן סרתי לאוהלו וישבתי בין אורחיו ליד המדורה. לקח החאג' שלושה קומקומי נחושת נאים, כולם בני צורה אחת, אך בגדלים שונים, הושיט לי ואמר: כל הבדווים שסביבכם הם משבטי העזזמה, גניבת קומקום מאוהל האורחים, אין חרפה גדולה ממנה, חרפה שאין לסלוח עליה לעולם. אני רוצה שכאשר יסופר על גניבת הקומקום שלכם, יאמר גם: הנה השיך של העזאזמה קנה ונתן לנו שלושה קומקומים חדשים, תחת האחד הישן. וכל זה למרות  שלא נדרש לעשות כן, ולא הוכח ואף לא עלה חשד כי איש מאנשיו עשה את החרפה. וכן עשה הסיפור כנפיים והתפרסם בכל האוהלים לאמור: היהודים ידידי החאג' המה. והוא חס על רכושם ועל כבודם" [20].

רק שנה לאחר עליית מצפה רביבים הגיעו מהמחנה הזמני בראשון לציון חברים נוספים, וביניהם גם בנות. את המים קיבלו מבארות ביר עסלוג'. בתחילה הובילו את המים מהבארות למצפה על גבי חמורים וגמלים. רק כעבור חודשים, בשנת 1944, הובילו מים בכמות גדולה יותר במיכל מים בן שני מטרים מעוקבים, שניצב על עגלה רתומה לזוג פרדות, "נגבה" ו"חלוצה". בשנים הבאות הובלו המים בטרקטור או במשאית שהייתה מגיעה למצפה אחת לשבוע. מובילי המים השתמשו למילוי המיכלים מהבארות בברז גבוה שבו השתמש הצבא הבריטי. המים שימשו במצפה לשתיה, לבישול, לרחצה, ולניסיונות חקלאיים ראשונים {16}. (עמוד 34) חברי רביבים שיצאו להובלות המים מביר עסלוג' היו מצוידים לעיתים בנשק, מפורק ומוסתר {13}.

לקראת חודש נובמבר 1947 – יום הצהרת בלפור ב-2.11.1917 ויום החלטת החלוקה באו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 – התגבר המתח באזור. חבר בית אשל נרצח ושישה אנשים נרצחו בסדום.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

מתקופת האבן הקדומה ועד ימינו. כתב, ערך ועדכן: אמנון (בוצי) ליבנה

פינת החי בקיבוץ רביבים

סיפורו של מפעל חינוכי מתחילתו ועד סופו. כתב, ערך ועדכן: אמנון (בוצי) ליבנה

ביר עסלוג'

מתקופת האבן הקדומה ועד ימינו. כתב, ערך ועדכן: אמנון (בוצי) ליבנה

%d בלוגרים אהבו את זה: